ביום כ"ח באייר תשכ"ז, השביעי ביוני 1967 בקע ממכשירי הקשר של לוחמי חטיבת הצנחנים קולו של מפקד היחידה מוטה גור "הר הבית בידינו", ועידן חדש החל בהר הבית. אחרי כמעט אלפיים שנה של שלטון זר, המקום הקדוש ביותר חזר לידי העם היהודי.

בימים הראשונים שלאחר השחרור עלו רבבות להר הבית. משפחות משפחות עלו לרגל לירושלים, הגיעו לכותל המשוחרר, ועלו להר הבית לאחר אלפיים שנות גירוש והרחקה. אם תשאלו את אבא או סבא, ייתכן שתגלו שגם הם ביקרו על ההר בימים הראשונים שאחרי שחרורו.

ביסוס התפילה ברחבת הכותל המערבי ומניעתו בהר הבית, גרמה לדעיכה בהר במקביל לפריחה ברחבה שלמרגלותיו. אולם ישראלים רבים לא ויתרו, יחידים וארגונים שונים, קראו ודחפו לעלות להר הבית לחזק את השליטה היהודית והריבונות במקום.

הכניסה להר הבית באותם ימים למתפללים יהודים הייתה כרוכה בחיכוך מתמיד של השלטונות. בודדים בלבד התמידו ועלו אל ההר. משך שנים ארוכות התחושה הייתה שהניתוק בן אלפיים השנה קשה לאיחוי, שעם ישראל חושש או מיואש מהשיבה אל הר הבית.

בשנות ה-90 התגברו ניסיונות של יהודים לעלות להר הבית, קבוצות לאומיות ודתיות קמו ודרשו את החזרת התפילה היהודית להר. במקביל, התרחשו עימותים ומתח בין יהודים למוסלמים סביב שאלת הריבונות והזכויות הדתיות בהר.

בשנת 2000 נסגר הר הבית לכניסת יהודים למשך כשלוש שנים. לרבים היתה זו תקופת אזהרה על הסכנה באובדן הר הבית, ותקופה פוריה של התעוררות ציבורית לשוב אל ההר.

עם פתיחתו מחדש לעליית יהודים, פרץ זרם חדש של שיבת יהודים. ויתורי הממשלות השונות על שטחי ארצנו הביא רבנים נוספים לפעילות הגנה על ההר ועוד ועוד יהודים עלו להתחבר למקום הקדוש.

במקביל החלו גורמים איסלמים קיצוניים בפעולות התנכלות. הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בראשותו של ראאד סלאח מימנה מדי יום הסעות לפעילים ופעילות שקיבלו מילגות שכר כדי לשבת בהר בשעות הפתיחה ליהודים כדי להתנפל, להציק ולפגוע ביהודים, להפוך לסיוט את העלייה והשהייה במקום, ולגרום לרשויות לסגור את ההר ליהודים כדי למנוע חיכוכים.

המצב בהר הלך והדרדר, הקושי בעלייה הלך וגדל וזכויות היהודים הלכו והצטמצמו. המשטרה צימצמה את גודל הקבוצות, ובשפל אישרה עליות של חמישה אנשים בלבד בקבוצה. עד שהקבוצה לא יצאה מההר, לא אושרה עלייתה של קבוצה נוספת. ממלמלי תפילה היו נעצרים לשעות ארוכות.

בשנת תשפ"ה 2015 מונה לתפקיד השר לביטחון פנים גלעד ארדן והוא מצהיר בכנס ירושלים: "הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ורק לעם היהודי". לאמירה הזו הוא יוצק גם ביטוי מעשי. החלטת ממשלה מוציאה את הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית מחוץ לחוק, המשרדים שלהם נסגרים, הציוד נתפס וכספי הטרור מוחרמים.חבורות המתנפלים והמתנפלות (המוראביטון והמוראביטאת) מורחקות מהר הבית ואינן מורשות עוד להיכנס לתוכו.

סמוך לכך כינס מפקד מרחב דוד במשטרה דאז, דורון תורג'מן, את נציגי הארגונים ופעילי עליית יהודים להר הבית לייעול ושיפור תנאי העלייה להר הבית. יחד הם מקימים צוות היגוי מתמיד, שמשפר את חויית היהודים בהר הבית צעד אחר צעד.

מהפך של ממש חולל במקום מפקד מחוז ירושלים במטרה יורם הלוי. הלוי שמונה על ידי השר ארדן כדי להחזיר את הריבונות להר הבית, הפך את הקערה על פיה בהצלחה רבה. תמו 48 שנות התדרדות במקום, ובהר הבית החלה פריחה חדשה וחיובית.

מספר העולים בקבוצה הורחב, לפעמים עד מאה יהודים בקבוצה. מקבוצה אחת בלבד על ההר לשש ושבע קבוצות במקביל. זמני ההמתנה לעליה התקצרו בחגים משלוש שעות לדקות בודדות, הבידוק נעשה פשוט יותר ומרחב הכניסה הפך משביל צר לרחבה גדולה ומוצלת. עם הקלת התנאים החלו היהודים לחזור להר הבית ומספרי העולים החלו לזנק.

בהמשך חזרו גם התפילות להר הבית. תחילה ביחיד, אחר כך במניין, בלחש, בקול, מזמורי תהילים ותפילת שחרית מלאה, חזרת הש"ץ וברכת כהנים, קדושה וקדיש ובחגים גם הלל ומוסף.

להר הבית עולים כיום רבבות יהודים. רבנים ושרים, ראשי ישיבות וחברי כנסת, ראשי ערים, חברי מועצות, אנשי עסקים, משפחות עם ילדים, בר מצוות, חתנים וכלות ביום חופתם ואבלים שסיימו את תקופת האבל על יקיריהם. הר הבית הפך למקום תפילה שואב, אליו עולים אנשים להודות להשם ביום שמחתם, ולהתפלל אליו בזמני קושי.

כאשר תגיעו היום להר הבית, תתקבלו בכניסה על ידי שוטרים חביבים ומאירי פנים. בכניסה ימתינו לכם נעלי בד מיוחדים, תוכלו לשתות כוס מים קרים ולשמוע הסברים על הסיור, כאשר לצידכם דגם מפואר של בית המקדש וממול תמונת שונות של אבן השתייה ושל הר הבית לאורך השנים.

בתוך ההר תקבלו הדרכה מקיפה על ההיסטוריה היהודית בהר הבית, כשלידכם מניין תפילה שחרית או מנחה, ובעוד כמה מטרים תוכלו להאזין לשיעור תורה. שגרה יהודית על ההר.